טיפ צילומי

הקינוח צולם באור של שקיעה רומנטית שחדר מווילונות המסעדה, ושטף את המנה וסביבתה.

האור כל כך רך ,כמו הקרם...שאין כמעט הבדלי צבעים בין הפרטים הרבים שיש בתמונה.

אחת הסיבות לניגודיות הצבעים היא גם ניגודיות האור.

בנוסף לאור הטבעי , גוון התמונה מושפע מצבעו של הקיר והפריטים הקרובים למנה מחזירים אליה אור ומשמשים כרפלקטור.

אם לא משתמשים ברפלקטור לבן חיצוני,מתקבלת תוצאה של הגוון הנוכח ביותר בחלל המצולם.

למרות שברקע יש עוד קינוח, משענת כסא,ועוד עיגולים מפריטי העיצוב שבמסעדה, אין תחושת עומס.

אבקת הסוכר והשקדים עוטפים אותו בתפאורה רכה ומבדלים אותו מהרקע,כמו גם הפוקוס.

הקינוח בולט בשכבות הבצק האסימטריות ובוהק המילוי.

המנה צולמה מלמטה בכריעה לגובה השולחן ,כדי לאפשר התבוננות בתוכן השכבות, בהקפדה על נפילת האור על המלית  המבריקה.

בחרתי להטות את המצלמה למבט עילי על השכבה העליונה הסוגרת עליהן, ולכוון לצמצם פתוח לטשטוש פרטי הסביבה. 

יש גרסאות רבות לעוגת "אלף העלים":

מיל פיי בצרפתית -אלף עלים ואפשר גם אלף דפים, קרמשניט בגרמנית ,שגוירה על ידי הקונדיטוריה הישראלית, והפכה לשכבות מרגרינה מוקצפת בסוכר ,לפעמים עם קצפת משמנת מתוקה, או ורסייה ביתית של הקצפת אינסטנט פודינג עם שמנת מתוקה וחלב.רוב האפשרויות מגיעות להכלאה של קרם בין שכבות בצק עלים .יש גם גרסאות נוספות, משובחות יותר , אבל הגרסה של מסעדת "אמורה מיו" הכי קרובה למשמעותה- אהובי.

התמונה מספרת בגוון אדמדם ורך על שכבות של חלומות בטעם קרם פטיסייר, שסודו בעדינותו,עם נקודות חן של מקל וניל , שחרצו בו שבילים בדרך.

הקרם מונח בין דפים דקיקים ,שנקראים על ידי המסעדה "דפי בצק עלים" ,כנראה להסביר ללקוח את מורכבות הדפים השבריריים ,של הקינוח הנהדר הזה. הדפים הללו דומים יותר ל"טוויל"-רעפים קטנים של בית האוהבים שבנו אותו.

על הרעפים ירד גשם דק של אבקת סוכר, ומעליו פזורים עלי שלכת של שקדים פרוסים למושלמות הרכב הטעמים.

כשנכנסתי מרחוב אבן גבירול הסואן קיבלו אותי מבטי המשפחה האיטלקית המצולמת בתמונת קיר ענקית סביב שולחן , ונדמה שהצטרפתי לארוחה משפחתית.

התקרה גבוהה ובחלל הכניסה תלויה מנורה ענקית עם פיתולי מתכת השולחת זרועות להאיר שולחנות וכסאות עץ כהה בגוון אדמדם סמוי.

ב"אמורה מיו" יש קסם של מסעדה מעוצבת בפשטות חמימה, עם נגיעות פריטי עיצוב ישנים שהביאו הבעלים מאיטליה עם שמחת חיים וטעמים ביבוא אישי.

ביקרתי במסעדה מספר פעמים  כסועדת אחרי שצילמתי שם, ובכל פעם ישבתי בקוצר רוח לאכילת פיצה , פסטה או מנת בשר נהדרת מתפריט העיקריות, בהמתנה לרגע המפגש עם אהובי המיתולוגי- הקינוח.

בכל פעם התמוטטה האהבה מחדש ברעש של פצפוצי הרעפים והשקדים שרמסו את הקרם, ונעלמה...

אלפי דפים נכתבו על אהבה,וקינוח אחד שווה "אלף דפים".