טיפ צילומי

השפצלה הציבו בפני אתגר צילומי כדרכן של מנות לא מעוצבות,המעורבבות בהנף מחבת,ולא ממש ברור מה יש בתוכן. גם צבעי המנה על מרכיביה מאוד דומים ומונוכרומטיים. כל שנותר היה להפוך את תנאי השטח ליתרון בעודי מספרת את סיפורה של המנה הטעימה הזו: האור-אור בינערביים טבעי, רך וצהבהב. המנה הביתית, שאינה מתיימרת להיות מוקפדת בעיצובה. הפטריות הטריות ,תזכורת לתוכן הצלחת, שצורתן מעניינת, ומשמשות כרקע. הפרמזן הממתין להתפזר עליה. המנה מפוקסת חלקית,בשל היותה לא יפה במיוחד,ומונחת בזוית שניתן לראות את תכנה. מרכיביה עוטפים אותה בקומפוזיציה משולשת,אאוט אוף פוקוס כדי "לא לגנוב את ההצגה". נוצר מראה אוטנטי של מטבח ביתי,רגע אחרי בישול,עם אור חלון מתגנב בצידו השמאלי, ולא מתוקן בפוטושופ במכוון. כל זאת ליצירת צילום שיש בו גם סיפור ואווירה.

כשאמא ישבה בסינר משובץ, על כסא עץ לא מעוצב,
במטבח החרסינה הירוקה, שהייתה באופנה,
בונה גבעה לבנבנה ורכה בקערת הקמח האדומה.
הביצים ממתינות בסבלנות,כוס של מים וצנצנת תבלין סודי.
ומולה ילדה מביטה בבצק המתהווה, משתוקקת ללוש,
פוערת פיה,למראה המסננת ,השמורה לימי השפצלה ,
נשלפת מוו הכלים,הבצק נעלם בתוכה בעדינות,
ומחריציה פורצות צורות מפותלות,
קופצות למחבת, לליטוף של חמאה מומסת,
משתזפות בגוון זהבהב,ומפצפצות בשמחה.
אליהן מצטרפות בחדווה פטריות טריות מהעולם החדש,
ושמנת מבעבעת הסוחפת את כל הטעמים.
והילדה ממתינה עם כפית כוכבי פרמזן לפזר על צלחת חלומותיה.

זוהי אגדת השפצלה של "אנינה",כשלצד "מוזיאון ארץ ישראל" ברמת אביב
במקום "מזנון של מוזיאון" יש מסעדה חוצפנית באנינותה.
עם מטבח של חמרי גלם טריים ומוקפדים,
אוכל מפתיע בטעמו המשובח ,
עוגות שאופה הקונדיטורית במקום, עליהן תכתב אגדה אחרת,
ועיצוב אלגנטי נינוח עם מרפסת הצופה לגינת המוזיאון
וגגות תל אביב מציצים באופק.