סלח לי רגע, אתה סולח לי? לפני רגע החלו החגים וכבר אנחנו לפני סוכות.
איך הזמן טס לו, עוד נשאר בפי טעמן של ארוחות ראש השנה, בראשי עשרת ימי תשובה, יום כיפור עדיין הולם בי והופ מתכוננים לסוכות.
אויה לי שאני עדיין מתחבטת בכפרות וסליחות, ומנסה להבין אם אני באמת מהרהרת בכפרה, סליחה ושינוי או שפשוט מזפזפת מרגע לרגע ורודפת את סדר היום והשבוע שמתבלבלים מהחגים.
אחת מהתקפי החפירה שלי קרה כשבעלי שאל אותי לפני כניסת כיפור- "את סולחת לי"? ואני הגבתי במבט נבוך, חצי מחייך וחצי מת לבכות ונאלמתי בדממה.
למה כל כך קשה לי לסלוח? ונניח שמצאתי את המקום בתוכי שסלח, לא שכח אבל סלח, למה זה כ"כ קשה לשחרר את זה החוצה במילים? ובכלל.
.
סליחה אמורה לבוא בכל אחד מימי השנה, למה אנחנו נזכרים בה רק ביום הזה? ומה אתה רוצה ממני, אימאל'ה.
.
.
.
.
והוא חייך בשקט.
.
הוא מכיר אותי טוב, אותי ואת התגובות המוזרות שלי ברגעי שיחה אינטימית, וחיכה.
.
"נו".
.
הוא ניסה שוב "את חייבת לסלוח לי לפני יום כיפור.
.
.
? זה ישחרר אותך את תראי" ישחרר שמשחרר, אבל אני קשה בעלי היקר.
.
"אני חייבת לבדוק את הפלאו בג'יג' " זינקתי מהכסא, ממנו ומהשאלה שלו.
ריח חמים טעים ונעים של תבשיל מילא את נחירי ואת נשמתי.
תבשיל ע (בעלי) שנהוג לאכול גם כארוחה מפסקת, מאחר ומכיל גם פחמימות, גם חלבונים, גם שומן, גם קטניות, בקיצור- חגיגה.
מתובל בעדינות כדי שלא נהיה צמאים רחמנא ליצלן , במלח, פלפל ובהרט.
בלי חריף להפעם.
טוב.
.
אני חוזרת לכיסא.
ואליו ואל בקשת הסליחה שכנראה לא אצליח לחמוק ממנה.
יאללה תשתחררי אחותי, תסגירי מילים אל חלל האויר, אל אוזניים מצפות בכליון חושים.
.
"אסור לבקש כל כך הרבה פעמים מאדם שיסלח לך, חלאס תסלחי כבר" ובכל זאת חייך.
.
וגם אני חייכתי "כן".
.
"אני סולחת".
ועוד יותר חייכתי.
ולפתע נזכרתי "רגע מה תוקפה של הסליחה? מה למשל קורה שבוע הבא? " צחקנו מכל הלב.
וחשבתי לעצמי שזה בריא לנשמה לעשות כל יום סליחה עם אנשים.
כדי לא לצבור תיק גדול מידי על הבנאדם, עדיף לנקות תיקיות מידי יום.
נו טוף נראה אם אני מסוגלת לגדול אל תוך זה.
טעמתי מהפלאו, כף של אורז עם גרגר חומוס ושפיץ עוף, יאממי, וחשבתי לי שעל הכי חשוב אני מדלגת, על לסלוח לעצמי דבר ראשון.
ואיך אסלח לאחרים אם אין בי סליחה לעצמי.
על מה אני צריכה לסלוח לעצמי חפרתי, מה כבר עשיתי לעצמי? אז זהו שבמודע, כלום כמובן, הרי אנחנו רוצים טוב לעצמנו, לפחות רובנו אני רוצה להאמין, אבל מאחורי כל זה, יש את פנינית שתמיד רודפת אחרי הזמן כאילו אין מחר, וחושבת שהיא מפסידה את הרפתקת סוף הדרך של הלייף במקום אח בעולם, ומרגישה רע אם לא הספיקה לעשות דברים שרצתה, ולא תמיד נמצאת כאן ועכשיו.
מישהו מזדהה? ועל אלו ועוד, אני החלטתי לסלוח לעצמי.
לוותר.
אני לא במרוץ או מרדף.
לוותר על כעס ורגשות אשמה שמפנה כלפי.
אני רוצה איכות חיים.
רוצה רגעים של שקט בין רגעי הלחץ הרבים.
אה כן.
.
ולא רוצה להשתמש במושג "לחץ".
די נגמר.
אני אמצא זמן להכל.
וברגוע.
בלי חפירות.
אני אעבוד על זה.
מבטיחה.
לעצמי כמובן.
פלאו בג'יג' עוף או 2 עופיונים (הכי כדאי עופיונים) כוס גרגרי חומוס גדול מושרים במים מלילה קודם 2-3 כוסות אורז עגבניה גדולה 2 בצלים 3 שיני שום כף מלח כף פלפל שחור כף בהרט תיבול נוסף אפשרי- כפית כורכום כמה תרמילי הל מעט קינמון שוטפים היטב את החומוס ומבשלים בסיר עם מים כשעתיים ויותר.
כשהחומוס מבושל, קוצצים בצל ושום ומטגנים בסיר רחב להזהבה.
מוסיפים את העופיונים שחתכנו לרבעים, ומטגנים.
הופכים ומתבלים, מוסיפים עגבניה שחתכנו לקוביות, מוסיפים את גרגרי החומוס ומערבבים.
מוסיפים את מי הבישול של החומוס אל הסיר עד כיסוי התבשיל במים.
אם אין מספיק מי בישול, משלימים עם מי ברז או מינרלים.
מכסים, מנמיכים להבה ומבשלים כשעה וחצי.
מוסיפים אורז אל תוך הסיר, מתחילים עם 2 כוסות ואם נראה ריק מידי אז מוסיפים עוד.
צריך שיהיו מים בין גרגרי האורז, לכן אולי צריך להוסיף עוד מים במהלך הבישול, אבל בזהירות.
שלא יהפוך לדייסה.
מרגע שהאורז מוכן, מבשלים עוד 20 דקות כדי שיתייבש.
הולך נפלא עם סלט חצילים על האש, ופלפלים חריפים קלויים.
בתיאבון חברים.
פנינית,